ועוד. על טכנולוגיה, החיים ומה שביניהם

יום שני, 5 באפריל 2010

במה הייתם משקיעים, במיקרוסופט או ב-Red Hat?

אני מכין הרצאה למקום העבודה שלי על השיקולים העסקיים והכלכליים שמניעים את עולם הקוד הפתוח. כחלק מההכנה להרצאה  החלטתי לבדוק את ביצועי מניית מיקרוסופט מול ביצועי חברת הלינוקס הגדולה בעולם, Red Hat.

חברת Red Hat מציעה שירותי פיתוח, תמיכה ואינטגרציה של הפצת לינוקס (שנקראת Red Hat Enterprise Linux, או בקיצור RHEL) לגופים עסקיים. המוצרים שלה כוללים גרסאות לינוקס לשרתים, שולחנות עבודה, מכונות וירטואליזציה ועוד. חוץ מזה היא גם תומכת בפיתוח ותחזוקה של הוצאת Fedora, שהיא למעשה הגרסה החינמית והחופשית של Red Hat, ושמיועדת בעיקר לשוק המשתמשים הפרטיים.

כמה כסף כבר יכול להיות באינטגרציה ותמיכה של לינוקס, אתם שואלים את עצמכם? אם כן, נכון ל-4.4.2010, שווי החברה עומד על 5.65 מיליארד דולר, היא מעסיקה כ-2800 עובדים בכל העולם, וההכנסות שלה בשנה האחרונה עמדו על כמעט 719 מיליון דולר. בפעם הבאה שיסבירו לכם שאין מודל עסקי בקוד פתוח, תשלחו את מי שמסביר לכם לדוח הכספי השנתי של Red Hat.

כמעט משום בחינה אי-אפשר להשוות את הענק מרדמונד לכובענים האדומים. Red Hat מיניאטורית ליד מיקרוסופט, והיא גם לא מתפרסת על מגוון רחב כל-כך של קווי מוצר. ועדיין מעניין לראות מה היו הביצועים של מניית מיקרוסופט, הסמל של עולם התוכנה הקניינית הסגור (למרות שאפל בהחלט סוגרת את הפער בשנים האחרונות), לעומת חברת הקוד הפתוח הגדולה בעולם.

לפני שאנחנו צוללים להשוואה, כדאי לציין שאין לי שום ידע בניתוח פיננסי של חברות או מניות. אני מניח שהניתוח שמובא כאן הוא חובבני להחריד, אבל זה גם כוחו: אין בו דבר מלבד (קצת) שכל ישר. הקוראים מוזמנים להמשיך לנבור בחומר בעצמם ולהעיר הערותיהם.

מתודלוגיה: ההשוואה נעשתה בעזרת נתונים שהורדתי מ-Yahoo Finance (וכל הכבוד שהם מאפשרים להוריד את כל הנתונים בקובץ טקסט שניתן לקריאה ע"י כל תוכנה). שלפתי את מחירי הסגירה המתואמים של שתי המניות בראשון בכל חודש מאז אוגוסט 1999 (אז התבצעה ההנפקה של Red Hat) ועד פברואר 2010. במחירים מתואמים אני מתכוון לכך המחירים מגלמים בתוכם חלוקות דיבידנד ופיצול מניות, כדי להבטיח שהשוואה תעשה בין תפוחים לתפוחים.

הגרף הבא מציג את מחיר המניות כפונקציה של החודש:


הגרף הבא מציג את התשואה (באחוזים) כפונקציה של הזמן בהנחה שההשקעה נעשתה באוגוסט 1999.

הגרפים האלה לא מלמדים אותנו הרבה, חוץ מזה שאי-שם בתחילת שנות ה-2000 היתה התפוצצות של בועת הדוט-קום (אבל את זה כבר ידענו מקודם). ב-1.12.1999, רק חמישה חודשים אחרי ההנפקה, עמד ערכה של מניית Red Hat על 105 דולר. בספטמבר 2001, פחות משנתיים אחר-כך, עמד מחיר המניה על 3.5 דולר. למעשה, גם מי שהשקיע במיקרוסופט וגם מי שהשקיע ב-Red Hat בסוף 1999 עוד לא ראה את הכסף שלו בחזרה (למרות שזה שהשקיע במיקרוסופט הפסיד פחות).

לכן החלטתי לבדוק את ביצועי המניות מאז משבר הדוט-קום. בספטמבר 2001 הגיעו שתי המניות לשפל חסר תקדים: Red Hat נעצרה כאמור ב-3.5$, בעוד מיקרוסופט ב-28$. מאותו רגע התחילו שתי המניות את הטיפוס שלהן מעלה. הגרף הבא מראה את התשואה כפונקציה של הזמן החל מאותו חודש:

המספרים לא משקרים: בעוד Red Hat השיגה תשואה של יותר מ-700%, השיגה מיקרוסופט קצת פחות מ-50%. רואים גם עד כמה המניה של Red Hat סובלת מתנודתיות יחסית למניה של מיקרוסופט. אומרים שאחת מהדרכים להתגבר על התנודתיות היא להשקיע לטווח ארוך, לכן בדקתי מה היו ביצועי המניות לאורך שלוש, ארבע וחמש שנים. בדקתי מה היתה התשואה למשך שלוש שנים למי שהשקיע בחודשים 9.2001-9.2004, אחרי זה 10.2001-10.2004, וכן הלאה עד 2.2007-2.2010. עבור שתי הסדרות (סדרה לכל מניה) בדקתי שלושה פרמטרים: אחוז הפעמים בהם התשואה היתה חיובית; התשואה הממוצעת (באחוזים); וסטיית התקן (גם היא באחוזים). חזרתי על הבדיקה לתקופות של ארבע וחמש שנים. התוצאות מרוכזות בטבלה הבאה:

הערות ומסקנות:
  1. מי שהשקיע במניות טכנולוגיה בסוף 1999, רגע לפני התפוצצות הבועה, הפסיד את המכנסיים, בלי קשר למודל העסקי של החברה שאת המניות שלה רכש. באותה המידה היה יכול לתרום את הכסף לצדקה.
  2. הסיכויים להשגת תשואות חיוביות על-פני חלונות הזמן שנבדקו גבוהים יותר במניית Red Hat על פני אלה של מניית מיקרוסופט (למעט חלון זמן של שלוש שנים, אז הסיכויים שווים). כלומר, אכן אם משקיעים לאורך זמן, ניתן להפחית את הסיכון שבתנודתיות של מניות "קטנות".
  3. על-פני כל חלון זמן, התשואה של מניית Red Hat גבוהה מזו של מיקרוסופט בערך פי עשרה. לעומת זאת, סטיית התקן גדולה רק פי 7-8.
  4. הדיון המעניין באמת נוגע לסיבות להבדלים המהותיים בין ביצועי המניות. כאוהד של קוד פתוח הייתי רוצה לחשוב שההבדלים נובעים מכך שהמודל של הקוד הפתוח מוכיח עצמו (מבחינה עסקית) כעדיף על-פני זה של רשיון קנייני. הבעיה היא שהאמירה הזו פשטנית מדי. ידוע שמניות גדולות נוטות לספק תשואות חסר יחסית למניות קטנות, אך עם תנודתיות קטנה יותר. הניתוח לעיל לא הביא בחשבון את ההבדלים בגדלים בין החברות. נרמול כזה של המחירים נראה לי די מורכב לביצוע.
  5. ובכל זאת, נראה לי שלכל הפחות לא ניתן לומר שהמודל העסקי של הרשיון הקנייני הניב למיקרוסופט ביצועים עדיפים על פני אלה של Red Hat.
  6. אישית, אני לא מושקע באף אחת מהמניות (אני מעדיף להשקיע את כספי בגני ילדים באזור גבעתיים. עם כמה שהם גובים, המודל העסקי שלהם נראה לי הרבה יותר מבטיח מכל המודלים שעולם התוכנה יכול להציע). אבל אם הייתי חייב להשקיע עכשיו או ב-Red Hat או במיקרוסופט לאורך זמן, הבחירה שלי היתה קלה.

יום שני, 18 בינואר 2010

לקרוא Gmail ב-Alpine

יש לי שני חשבונות אימייל עיקריים בהם אני משתמש (שניהם בג'ימייל. אני יודע, מכרתי את נשמתי לשטן וכל הג'אז הזה. אפשר להמשיך הלאה). האחד להתכתבויות שוטפות (עבודה, חברים), והשני להרשמה לרשימות תפוצה ו-newsletters. אני גם משתמש בתוכנה קטנה שנקראת mail notification ושמודיעה לי בכל פעם שמגיע מייל.

אני לא משתמש בתוכנת אימייל ייעודית, אלא קורא מיילים דרך הדפדפן (במקרה שלי פיירפוקס). אלא שבשועל ניתן להתחבר רק לחשבון ג'ימייל אחד, ובד"כ אני מעדיף שזה יהיה החשבון הראשון. הבעיה מתחילה כשרוב המיילים מגיעים דווקא לחשבון השני.

כדי להתגבר על הבעיה התחלתי להשתמש בדפדפן נוסף, epiphany. אבל מכיוון שהמחשב שלי מאוד ישן (IBM X30, למקרה ששקלתם מה לקנות לי ביומולדת הבא), לא השארתי את ה-epiphany פתוח אלא העליתי אותו כל פעם שקיבלתי מייל. סינג'ור.

לכן החלטתי לחפש תוכנת אימייל שרצה מהטרמינל. נזכרתי שלמנחה שלי באוניברסיטה היתה כזו, ופתאום זה נראה לי רטרו-שיק לנסות לקנפג לעצמי משהו דומה. Pine ז"ל, התוכנה בה השתמש, כבר לא מפותחת, אבל מצאתי לה יורשת: Alpine. ולמי שמחפש איך לקנפג את Gmail על Alpine בעזרת IMAP: יש המון מדריכים באינטרנט, אבל רובם לא עבדו בשבילי. היחיד שפתר לי את הבעיה היה המדריך הזה. כנראה ששאר המדריכים לא מפסיק מעודכנים.

יום שלישי, 24 בנובמבר 2009

עוד שני עדכונים בנושא הקנאביס הרפואי

בהמשך למה שכתבתי אתמול:
מגדלי הקנאביס, שעושים זאת היום בהתנדבות ומחלקים את החומר בחינם, עלו לכנסת וביקשו להסדיר את המודל הכלכלי שבבסיס ההפצה. Ynet מדווח.
סרטם של צחי קליין ואברי גלעד - באתר של רשת.

יום שני, 23 בנובמבר 2009

מעניין מאיפה הם קיבלו את הדעות הקדומות האלה


בכל יום חמישי מחליף רינו צרור את רזי ברקאי בתוכניתו בגל"צ, מה בוער. צרור משתמש בתוכנית כפלטפורמה לקידום מטרות חברתיות בעיקר, וגם מטרה אחת חברתית-רפואית (ראויה, בעיני): הגדלת המודעות לאפשרות של שימוש בקנאביס רפואי כמשכך כאבים וכמשפר איכות חיים לאנשים הסובלים ממחלות קשות.

צרור יודע היטב את נפש מאזיניו. הוא מודע לכך שהקנאביס (או בשמו המוכר יותר בציבור - החשיש) סובל מיחסי ציבור גרועים, ונתפס כסם מסוכן בעל תופעות לוואי מסוכנות. בציבור הישראלי (וכמובן שאני מאוד מכליל פה), כמעט אין הבחנה בין סמים קלים לקשים. ההבדלים ידועים בת"א ובקרב גורמי אכיפת החוק, אך גברת כהן מחדרה (בה מרבה צרור להשתמש כגלגול המודרני למסעודה משדרות) לא עושה בדרך-כלל הבחנות דקות כאלה, וצרור יודע זאת היטב. מפלגת עלה ירוק מנסה לקדם לגליזציה של סמים קלים, אך למעט בתקופות שלפני בחירות, קולה בקושי נשמע, וממילא לא זאת האג'נדה שצרור מנסה לקדם (אפשר לתמוך בשימוש בקנאביס למטרות רפואיות גם בלי לתמוך בלגאליזציה של סמים קלים).

ביום חמישי האחרון (19.11.2009), עת ביקש צרור לראיין את שחקן התיאטרון עודד תאומי, הוא פתח בהפניה לסרט ששודר באותו ערב (יוצרים: צחי קליין ואברי גלעד). אחרי שגמר לשבח את הסרט, הזכיר שוב את הצורך של הציבור להתנתק מדעות קדומות לגבי ההשפעה של הסם על המשתמשים. ואז בא תאומי והרס לו את התיאוריה.



2:25 לתוך הראיון (למי שאין סבלנות, למרות שמומלץ לשמוע את הכל) מתנהלים חילופי הדברים הבאים:
תאומי: טוב, אנחנו הולכים לדבר עם רינו צרור, אז מה אני מבלבל לך את המוח.
(שתיקה)
צרור: עודד? אתה מדבר עם רינו צרור.
תאומי: אההה! הייתי מדבר איתך אחרת!

ומשם זה רק משתפר. בשלב שבו תאומי התוודה שבהתחלה השיג את החומר בצורה בלתי-חוקית יכולתי לדמיין את מפקד גל"צ יושב בחדר, דופק את הראש בשולחן, וחושב איך לעזאזל הוא הולך להסביר את כל זה לרמטכ"ל בפ"ע הבא שלהם.

עוד הערה: יש משהו באמת מקסים בראיון הזה, אבל אני בספק אם הוא מקדם את המטרה לשמה הוא נערך. תאומי מוצג שם כמי שמתקשה לדבר בקוהרנטיות, ושסובל מבעיות ריכוז (ולמי שלא לגמרי מבין את התנאים בהם נעשה הראיון, זה בוודאי לא מוסיף לכבודו). אם יש כאן ביקורת מצידי היא מופנית לעורכי התוכנית בלבד, לא למטרה אותה צרור מבקש לקדם (שהיא, כאמור, ראויה בעיני), ובוודאי שלא לתאומי (שבסך הכל נאלץ [נהנה?] להתמודד עם תופעות הלוואי של התרופה [סם?]. ובהזדמנות זו - עד 120 ועוד שנים פוריות רבות בתיאטרון). עורכי התוכנית היו צריכים לוודא שהם מדברים עם תאומי כשהוא פיכח. ככה, אני לא רואה את גברת כהן מחדרה משנה את דעתה במהירות. באמת מעניין איך נוצרו אצלה הדעות הקדומות האלה.

יום שבת, 7 בנובמבר 2009

נער הייתי

בכל שישי בבוקר אני פוקד את שוק הכרמל ומצטייד במיטב הירקות והפירות שהרוכלים מציעים לציבור. לא תתפסו אותי עם סחורה מהסופרמרקט השכונתי, שאנשים רגילים קוראים לה "פלסטיק" לפני שהם רואים שעל השלט כתוב דווקא "עגבניות".

השפה בשוק, כצפוי, עממית ונמוכה בדרך-כלל (למרות שיש לה החן שלה). לכן מה גדולה היתה הפתעתי עת החזיר לי אחד המוכרים את העודף שהגיע לי וליווה את המחווה במשפט "בבקשה, נערי". כמעט הסתובבתי לראות למי הוא מדבר.