***
22.1.2005
למנחה שלי יש שיער נסוג, עיניים כחולות עמוקות, עור פנים יבש, גיזרה שמורה, ומוח מבריק שהקנה לו מעמד בכיר באחד התחומים הכי קשים בעולם המדעי, אבל בכך לא מתמצים כל ההבדלים בינינו.
אנשים שלא מצויים בברנז'ה, ולטובתכם אני מקווה שאתם לא, יכולים להשתעשע כדבעי ממשפטים שמתמצתים מציאות חיים של אנשים אחרים. לפני כמה ימים סיפרתי לאשתי שלחבר שלי יש מנחה במצב מוצק. הכלב של השכנים היה בתרדמת עד אותו רגע, והזגוגיות אצלנו כפולות. אם כן, המנחה שלי באנרגיות גבוהות, והוא לא לקח שום דבר, תודה ששאלתם, הוא סתם נולד עם כישרון לתחום שמצד אחד מנסה לרדת לשורש סודות האמת המוחלטת של היקום הפיסיקלי, ומצד שני מזמן איבד קשר עם המציאות. מי שמצליח לדמיין איך נראה כדור בחמישה וחצי מימדים, מוזמן להגיש את מועמדותו. פעם אנשים כמוהו קנו לעצמם מעמד בזכות יכולת הפשטה גבוהה, ולא במובן הדון-ז'ואני. בגיל 24 הוא קיבל את הדוקטורט, בשנות ה-70 נחשב למומחה עולמי בתורת-החבורות (אני אפילו בתורת-חבורת-הזבל לא הבנתי), ובשנות השמונים היה דיקאן וסגן רקטור באוניברסיטה נחשבת (בבקשה, תחסכו ממני את הבדיחות הגסות).
בשאר העניינים הוא תמיד השאיר עלי רושם של איש מנותק קצת. ידעתי מעט מאוד על חייו הפרטיים, והמעט שכן ידעתי גרם לי להרגיש שבסך-הכל זה משחק לטובת בריאות הנפש שלי: הוא רוקד עם אשתו ריקודי עם (שזה מאוד אופנתי, אם אתה מתעקש לחיות ב-1957), הוא שומע לה-קוקרצ'ה בטיסות לחו"ל (לדעתי צריך להיות חוק נגד דברים כאלה), הוא משחק רמי פעם בשבוע, והוא לא יודע לפתוח WORD. בשביל זה יש לו תלמידים.
לכן הופתעתי לגלות השבוע שמדובר באזרח תמים, מאלה שחושבים שרשויות המדינה אמורות לשרת אותו. הגילוי התרחש כשהמזכירה שלו חשפה בפני כמה התכתבויות שהיו לו עם גורמים ומוסדות רבים, וביניהם נשיא המדינה, ראש הממשלה, שר האוצר, מערכות העיתונים ועמיר פרץ (שמזמן הפסיק להיות שם של איש והפך להיות שם של מוסד. כמו נחמיה שטרסלר).
התכתבות אחת שתפסה את עיני התנהלה עם שר הפנים דאז, אברהם פורז, בנושא מס עידוד הצמיחה. באותו יום קיבלתי תלוש משכורת מהאוניברסיטה, והתלוננתי באוזני קולגה על סעיף זה. באיזה אופן המדינה חושבת שהיא מעודדת אותי לצמוח כשהיא לוקחת לי כסף? קבלתי בפניו, אם היו שואלים לדעתי, הייתי אומר להם שאצמח הרבה יותר מהר וביעילות אם ישאירו אצלי את הכסף, ואם הם רוצים לראות אותי צומח בצורה פנטסטית – עדיף שיגדילו עשות ואף ייתנו לי כסף משלהם. וככל שיתנו יותר – אצמח יותר. מבטיח. משהו בשם של הסעיף הציק לי. עידוד צמיחה? קצת כמו מניסטריון השלום ב-1984, אמרתי לקולגה. אמרתי ושכחתי מכל העניין.
עד שקראתי את המכתב ששלח לשר הפנים. במכתב הוא גולל את הקשיים הרבים שמעמיס המס על כתפי שכבות הביניים, אותן התיימרה מפלגת שינוי לייצג. אני לא יודע אם הדוגמה שבחר להעלות בטיעוניו היתה דוגמה אישית, אך הוא כתב שמי שמרוויח מעל שלושים אלף שקלים בחודש (שזה מה שגם אני מרוויח בחודש, רק באגורות) ישלם אלפי שקלים עבור עידוד הצמיחה. (מסתבר שהצמיחה הזאת יקרה למדי, אם אתם שואלים אותי, שווה לבדוק אם אין בנמצא צמיחה זולה יותר.) את המכתב הוא חתם בכך שכל מבוקשו "מסתכם בשינוי השם המטעה והאורווליאני הזה", ואני נאלמתי דום. "אורווליאני!", זעקתי והבאתי את הקולגה שיעיד שאני אמרתי את זה קודם, "מה שמראה שמוחות גדולים חושבים דומה!" עודדתי את עצמי ולא את הצמיחה (תוך שאני שוכח לרגע כללים בסיסיים בתחביר העברי. אני עושה את זה כשני מתרגש). "אולי חושבים דומה", הפטיר הקולגה, "אבל לאו דווקא מרוויחים אותו דבר".
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה